<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקכ"ט</h1>
<h2>דף ז.</h2>
אמר להו רב ששת תניתוה היוצא מן הטמא טמא והאי מינא דטמא הוא. מריבוייא דמתני' שמעי' דכל דבר שהוא מין טומאה אפי' נאסף לתוכו מעלמא (ו)הואיל ונשתנה קצת ממראיתו ומטעמו על ידי שהיה בגופה אסור דחשיב מיניה. ואי קשיא (כשרה שינקה מן הטריפה) [טריפה שינקה מן הכשירה] דקיבתה מותרת מפני שהוא כנוס במעיה. תריץ התם לא נשתנה לא טעמו ולא חזותו. דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא לן דלא (שהו) [שתו] אינשי. דאורחא דמילתא נקט לישאל והוא הדין הני דהא מיהא טעמייהו נשתנה. וכן כיוצא בו דבש דבורים שמקצצות אותן מעלמ' מיני עשבים ומתמתק במיעייהו (ואילימא) [ואילמלא] רחמנא שרייה (ו)לא הוה (למינטריה) [למישריה] דחידוש הוא ולא ילפינן מינה דהא דבש הגזין דחשיב כמותן. אע"ג דזה מכונס וזה מגופו סוף סוף נעשה כמגופו אתא הואיל ונתשנה ולא ילפינן מהיתרו כלום. דקים לן לרב ששת דאחד (הן) [מהן] נאסר וזה מותר.
